“היו ואינם” הוא סרט תיעודי קצר שמתבונן במשמרות מחאה שהחלו במארס 2025, כשקומץ מפגינות ומפגינים נעמדו בשקט בכיכר מרכזית בתל אביב וכל אחת ואחד מהם החזיקו צילום של ילד פלסטיני שנהרג בעזה. לנוכח התמונות, חלק מעוברי האורח מסיטים את מבטם, אחרים מגיבים בהכחשה, צער או זעם. שבוע אחר שבוע נוספות תמונות ונוספים אנשים למחאה.
תמונות הילדים שנהרגו בעזה, אחוזות בידי פעילים ישראלים שעומדים בדממה במרחב הציבורי – מעניקות שמות, פנים ולפחות כמה פרטים על חייהם של הילדים האלה, ילדים שעבור ישראלים רבים הם חלק מסטטיסטיקת המוות ומ”אין חפים מפשע בעזה”, כולל ילדים ותינוקות בני יומם. הדה-הומניזציה הקיצונית הזאת מצוינת לעתים קרובות כאחד המנגנונים שמאפשרים את רצח העם בעזה (ואת הטיהור האתני בגדה המערבית). השאלה איך זה שיהודים ישראלים רבים תומכים או שותקים ולא מתנגדים באופן פעיל לזוועות שישראל מחוללת – היא נקודת הפתיחה לשיחה שנקיים אחרי הקרנת הסרט, ובה נתבונן במחאה עצמה ובסרט המתעד אותה ונשאל איך נוכל לנסות ולסדוק את שריון הדה-הומניזציה.
בתוכנית:
הקרנת הסרט התיעודי “היו ואינם” (36 דקות, 2025, עברית, כתוביות בעברית ובערבית)
שיחה בהשתתפות:
פרופ’ עמליה סער, אוניברסיטת חיפה ומחברת “אלם: המנגנון התרבותי שחוסם את הישראלים מלהכיר באלימות של ישראל ולהתנגד לה”
הילה מדליה, במאית ומפיקה שותפה של הסרט “היו ואינם”
עמית שילה, ממארגנות הפעולה למען הילדים
מנחה: תמר אלמוג, הנציגות בישראל של קרן רוזה לוקסמבורג